<h1>שבלי הלקט הקצר דין אם ריחא מילתא או לאו סימן ל"ו</h1>
<h2>דף ל:</h2>
ולגאון אחר מצאתי תשובה אחרת, על ששאלתם, פורני שצולין בו בשר שחיטת נכרי אם מותר לישראל לצלות בו ביצה וכיוצא בו או לאו. השיב, כך ראינו, שאם מעלין העצים שבפורני שלהבת אחר צליית בשר של נכרי מותר לישראל לצלות אחריו. כדתניא, אין טשין את התנור באליה ואם טש, הפת אסורה לאוכלה בחלב עד שיוסק כל התנור. ודייקינן מינה הא הוסק התנור שרי וכן הלכה. וקיימא לן, כל דבר שהסיקו מבפנים כגון הפורני והתנור אי שהי ליה כדי שתתלבן ותשרוף הרוטב שיצא מן הבשר של נכרי מותר לאפות אחריו ישראל ואם לאו אסור. אבל כגון קדירה שהסיקו מבחוץ לעולם אסור עד שיסיק מבפנים. וכן תנור של חרס שאופין בו כל השנה כולה חמץ אם מסיקין מבפנים יפה מותר לאפות בו מצות של פסח כדרבא בר אילאי וכן הלכה.
<h2>דף מד.</h2>
והלכה כלוי דאמר, ריחא לאו כלום הוא, וכן השיב רב האי גאון ז"ל דהלכתא כלוי, ודוקא דיעבד אבל לכתחילה לא.
<h2>דף עו:</h2>
ריחא אם מילתא היא או לאו, הורה ר' אליעזר דלאו מילתא היא והתיר את הפת לאכול עם הבשר אעפ"י שנאפה עמו בתנור טפילה של גבינה וכן הלכה וכן עמא דבר.
והלכה כלוי דאמר, ריחא לאו כלום הוא, וכן השיב רב האי גאון ז"ל דהלכתא כלוי, ודוקא דיעבד אבל לכתחילה לא.
השיב רבינו יעקב ב"ר מאיר ז"ל, על שנשאל, חררות שממלאין בשר, ויש שממלאין אותן גבינה אם אפשר לכתחילה לאפות אותן בתנור אחת מרוחקות זו מזו, ועוד, הפת שנאפת עם חררה של בשר אם היא נאכלת לכתחילה עם הכותח. ועוד, חררה של גוים שנתמלאת בשר נבלה או גבינת גוים ונתנוה אצל הפת של יהודים בתווך אם אותה הפת כשרה לישראל לכתחילה. השיב, נוהגין כאן, כשהיא מכוסה המלייתא אופין אותה בתנור עם הלחם ובלבד שמרחיקין זה מזה. וכשאינה מכוסה אופין אותה לבדה קודם הלחם, ואח"כ מעיינין שלא יצא ממנה על קרקעית התנור ואופין הלחם לאחר שהוציאוה, וכן עושין בביתו של רבינו יצחק בר יהודה ז"ל וכן אמר הר' מנחם הלוי ז"ל. ואותה שאינה מכוסה, בדיעבד היו מתירין אבל לא לכתחילה. אבל של גוי לאפות עם ישראל מעולם לא שמענו ולא ראינו, ולעג וקלס הוא בפני שומעה ובושה וכלימה. ולא די לנו עוון פעור, אלא בשולי קדרות של נבילות וטרפות של שפחות ששופתות על כירה אחת בלא שמור תמיד, שהרי אלף פעמים נמצאו במכסאות של קדירות לבד ממה שלא ראום, והגעילו עצמן במרק פיגולים כליהם, אף כי להכניס צלמי נכריות לכתחילה בתנור להתפטם לחמם בריח תועבה המטמטמים את הלב אוכלם עוונם ואשמתם לבר מינן, ומכל יודעי זה חס ושלום מי שהוא המיקל לגיעול כזה. ורבותינו אמרו בירושלמי, אחד משום מיאוס ואחד משום סחור סחור לכרמא לא תקרב ברוך שריחקנו מהם. ומי שהתיר אף לעצמו לא התיר. וסוגיין שסידור בהלכות גדולות דמוקים הלכתא כרב דוקא דיעבד אבל לכתחילה לא שאסור לצלות עם היתר לכתחילה בתנור אחד, ואכתי לא פליגי רב ולוי אלא בעובדה דאיבשיל היינו דיעבד אבל לכתחילה לא ואסור. ושמעתי כבר שהראשונים היו משימין אותה שהיא מכוסה בפי התנור ולא מבפנים לתנור, כדי שלא יעלה הבל הריח כל כך בפנים ללחם לפי שבמקום פתח התנור מונחת. ורואה אני את דברי אלו יותר מן המתירין להכניס אותה בפנים. אלא הכל מודים מליות נבלה וטרפה אסור להכניס לכתחילה. ועוד אני זוכר פעם אחת אסר רבנו יקותיאל כל מה שבתנור עם מלייתות של גוים מכוסות של נבלות וטרפות וכל שכן שאסור להכניס לכתחילה. ועוד, הא דתני רב כהנא בריה דרב חנינא סבא פת שאפאה עם צלי בתנור אסור לאוכלה עם כותחא אעפ"י שכותח נתערב בו נסיובי דחלבא ואינו ממש חלב וגבינה. הבנתי מזה, שאסור לאפות את הפת עם מלייתא של בשר ושל גבינה בין מכוסה בין מגולה, דהא מיפטמא מריחא דמלייתא וכסוייה אינו חוצץ דלאו מעכב ריחא כלל, דשומנא מפעפעא לעיל עם הקרום שפותחין אותו ובכמה מקומות כדי שלא יתנפח הקרום מלמעלה, וקרום שעל מלייתא אינו קרום דהא נפיק מיניה ריחא. ואפילו לדברי האומר ריחא לא מילתא היא, איכא למימר הני מילי בתנור שפתחו למעלה דלא מעכב ביה ריחא כולי האי דנפיק לבר דרך פתחו ואיכא למימר דלא אישתהי לגיו ריחא דאסור. אבל בתנור דידן דפיו מן הצד ודאי קא מעכב ביה ריחא טובא. ומנין נאמר דסתם תנור שדברו בו חכמים הוא שפתחו למעלה. שמדברים בכל מקום שמדבקין בה הפת בדופני התנור ולא בקרקעיתו, והוא שכתוב גבי יו"ט, עצים שנשרו מן הדקל לתוך התנור אי לאו דפתחו לעיל היכי נפלי להתם דאי מן הצד לעולם לא איקרי עד כאן דבריו.
